צבי ארום ז"ל
צבי מילא שורה של תפקידים בכירים באמדוקס והקים מערכי אבטחת איכות, תפעול, ומיקור חוץ ביחידות אמדוקס בצפון ארצות הברית ובאוסטרליה.
כמו כן, היה אחראי על תחום הדרכה ואבטחת האיכות של אמדוקס ולקוחותיה בכל העולם. לאחר אמדוקס שימש כיועץ עצמאי לחברות שונות. כמו כן שימש כדירקטור בחברולת YaData Ltd, ו-TaKaDu.
בשנים האחרונות גם עסק בכתיבה והוציא שלושה ספרי שירה (לאתר)
צבי נפטר ב-12 לאוגוסט 2017 לאחר מחלה קשה. היה בן 61 במותו.
צביקה אהובי, (עפרה ארום בשם המשפחה)
הפרידה קשה מאוד והמחשבה שצביקה היקר באדם לא איתנו קשה עוד יותר. הנחמה העיקרית שלנו היא שלא סבלת ברגעיך האחרונים.
ישנם אנשים שחיים הרבה שנים מבלי להגשים את מה שרצו ועוזבים את העולם בתחושה שלא הספיקו.
אתה חגגת את החיים בגדול והגשמת את כל מה שרצית, כמו, למשל: כתיבת ספר השירים "המחר למחר".
המצב הבריאותי שלך היה כמו גלגל ענק - פעם למעלה ופעם למטה, אבל ידעת להנות מהחיים גם בתקופה האחרונה, כגון הטיסה עם חבריך לאיטליה במאי 2017.
המצב הלך והדרדר, שעון החול הלך והתקצר, ואתה הרגעת את כולם ואמרת :"היו לי חיים יפים"...
היית מוקף באהבה, משפחה, חברים והנאות קטנות לאורך כל הדרך. היית תמיד יחיד ומיוחד שאין שני לו.
אני די בטוחה שבמשפט "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" מהשיר של שלמה ארצי התכוונו אליך. היית כל מה שרק אפשר לבקש: אוהב אדם, מקורי, חכם, בעל חוש הומור, נדיב, נאמן, חרוץ, ישר, וגם הוגה דעות ואיש רוח ומופת – בקיצור: איש אשכולות! אתה, למשל, הגית את רעיון הקמת אפטרדוקס.
מעולם לא התלוננת על הקשיים ותמיד חייכת גם כשהיה עצוב. ידעת להסתכל על הדברים החשובים באמת.
לא פלא שהיית אהוב על הבריות ונגעת בכל כך הרבה לבבות, ואנו מתברכים בזכות הגדולה שנפלה בחלקנו לחיות לצדך לאורך השנים.
אומרים שהזמן עושה את שלו ומקל על הכאב, אך נדמה שבמקרה שלך הזמן רק יגדיל את הכאב הקשה מנשוא ויגביר את געגועינו אליך מיום ליום. פשוט נאלץ לחיות עם החלל הריק הזה בחיינו שלעולם לא יתמלא ונלמד לחיות עם החוסר שילווה אותנו תמיד.צביקה, תחסר לנו מאוד ותמיד תהיה בליבנו ובמחשבתנו.
נוח בשלום על משכבך ושמור עלינו מלמעלה.
אוהבים אותך!
עפרה, דניאל ואיילת
לזכרו של צביקה (מוטי מור, בשם החברים)
אני מדבר בשמה של חברותא גדולה שצמחה והתפתחה מה- DNA הנפלא של מנהלי אמדוקס לעזרה לזולת, ונאמנות מוחלטת לחברים. צביקה היה עמוד התווך בהתגבשות החברים, ואנו אסירי תודה על מה שנתן לנו, על אהבה, חברות, על נאמנות והנאות שחווינו במשותף. צביקה היה מנהל יעיל וחרוץ בחברה, עובדיו שיבחו והעריצו את אופן ניהולו, ומנהליו העריכו מאד את יכולתו המקצועית והניהולית , סמכו עליו ועל חשיבתו הצלולה והבהירה בכל נושא, מורכב ככל שיהיה. יכולת הביטוי שלו התגבשה בעשור האחרון לשלושה ספרי שירה נפלאים.
במאי 2015 יצא עם החברים לטיול בצרפת, ולמרות שהיה לו קשה, הוא נשאר נאמן להחלטתו להנות מכל יום של טיול, ישיבה עם חברים, מאכלים נפלאים ושיחות נפש לתוך הלילה. למרבה הצער, המחלה התקדמה ובמרץ 2016 צביקה כתב את השיר המפוכח "הרהור" (השיר האחרון בספר המחר למחר)
הִרְהוּר
עַכְשָׁו כְּשֶׁהַסּוֹף קָרַב,
רַק הַסַּקְרָנוּת -מְעַכֶּבֶת
אֶת לֶכְתִּי,
דּוֹחָה אֶת מוֹתִי
השיר המצמרר הזה נשמע לחבריו כמו שיר פרידה, אבל צביקה עדיין לא היה מוכן. להיפך, הוא עדיין ביקש לחיות את הרגע וחודשיים לאחר מכן, הצטרף שוב לחבורה לטיול של שבוע באיטליה וזאת למרות שהמחלה נתנה כבר אותות חיצוניים.
בתחילת שנת 2015, קיבלנו כולנו בתדהמה ובצער את הידיעה על המכה הגורלית בבריאותו ונרתמנו כולנו לעזור, לחבק ולסייע ככל שניתן. לאחר שצביקה בחן את כל החלופות האפשריות, הוא בחר באומץ לב להמשיך להנות, לחיות ולמצות עד תום את מתנת החיים.
בפתח ספר השירה השלישי שלו "המחר למחר", מופיע ציטוט של יוהן וולפגנג פון גתה "אין דבר יקר ערך יותר מאשר הרגע הזה" ואכן צביקה מיצה עד תום כל רגע ממאות אלפי הרגעים שנותרו לו.
יתרה מכך, במאי 2017 כשמחלתו כבר היתה קשה מאד, גם אז הוא לא ויתר, והצטרף אל החבורה לטיול של 8 ימים בדרום איטליה. אושר אדיר נפל בחלקנו שיכולנו לתמוך ולעזור ובעיקר לראות אותו נהנה מכל רגע. הציטוט של יוהן וולפגנג פון גתה הפך לפתע מוחשי כל כך.צביקה, מימשת את בחירתך באומץ וגבורה! היה שלום חבר יקר ואמיץ,
אוהבים ומחבקים אותך,
מוטי מור
Zvi Arom, may he rest in peace
I am speaking in the name of a great friendship that grew out of the wonderful DNA of the managers of Amdocs.
Zvika was a cornerstone in the formation of our group, and we are grateful for what he has given us. Grateful for the love, friendship, loyalty, and the good times we spent together.
Zvika was an efficient and diligent manager. His employees praised and admired his management, and his managers greatly appreciated his professional and managerial ability, relied on his clear and lucid thinking on any subject as complex as it may be.
His ability to express himself has produced in the past decade three wonderful poetry books.
After considering his healing options, he bravely chose to live his life to the fullest. In the opening of his third poetry book he quoted Johann Wolfgang von Goethe - "Nothing is more precious than this moment", and he lived by that, spending his time with his loving family and friends, traveling and enjoying life to its best all the way to the end.
Zvika, you lived up to your choice with great courage!
Farewell dear friend. You will always be in our hearts.
Moti Moore
Zvika my love,
Saying goodbye is hard, but not as hard as the thought that our dearest Zvika is no longer with us. Our primary consolation lies in knowing that you did not suffer in your last moments.
Some go through life without fulfilling their wishes and leave this world feeling they missed out on things. You celebrated life and achieved everything you set out to achieve, including publishing your own poetry book "The Tomorrow for Tomorrow."
Your health was like a Ferris wheel – oscillating between up and down. Yet you knew how to enjoy life, and did so for as long as you could, even as late as May 2017 when you have joined your friends on a trip to Italy. And when your health began deteriorating rapidly and the sands in the hourglass were running low, you calmed everyone down and said “I had a beautiful life.”
You never complained about the difficulties and always kept your smile, even during the difficult times. You knew how to focus on the truly important things. You were always surrounded by a loving family and loving friends. You were one of a kind.
You were everything one could ask for: full of love for people, original, wise, humorous, generous, loyal, diligent, honest, an intellectual and a man of spirit. You have touched countless hearts. And having enjoyed the company of your colleagues so much, you conceived the idea of establishing AfterDox.
We feel blessed to have lived alongside you. They say time heals all wounds, but in your case, it seems time will only increase the unbearable pain and our longing for you. We will simply have to endure this void in our lives, this absence that will always accompany us.
Zvika, we miss you so very much. You will always be in our hearts and in our thoughts.
Rest in peace and protect us from above.
We love you!
Ofra, Daniel and Ayelet